<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' מילה</h1>
<h2>דף כט.</h2>
האב חייב בבנו למולו ולפדותו וכו' [קדושין כ"ט ע"א]. למולו מנלן, דכתיב וימל אברהם את יצחק בנו כאשר צוה אותו אלהים, אותו ולא אותה, ואי לא מהליה אבוה מחייבי בי דינא למימהליה, דכתיב המול לכם כל זכר. והיכא דלא מהליה בי דינא מיחייב איהו למימהל נפשיה דכתיב וערל זכר אשר לא ימול [את] בשר ערלתו ונכרת'. ואי הוי בר תלת עשרה שנין ולא מהול נפשיה קאי בכרת. אשכחן מיד, לדורות מנא לן, תנא דבי ר' ישמעאל כל מקום שנאמר צואה אינה אלא זרוז מיד ולדורות וכו'. ומצות מילה ביום שמיני כל היום, מיהו זריזין מקדימין למצות שנאמר וישכם אברהם בבקר, והיכא דלא מהליה ביום תמניא מצוה למימהליה לבתר תמניא. והיכא דאתיליד ינוקא בין השמשות לא מנינן לו תמניא יומי אלא מלמחר מפני שלא צונו המקום לימול בתוך שמונה אלא ביום שמונה, דבתוך שמונה אין מצוה לימול, אבל לאחר שמונה מצוה לימול, הלכך מנינן ליה מלמחר. ותניא בתוספתא דפרקא קמא דמגלה [ה"ד] קריאת המגילה ותרומת שקלים מקדימין ולא מאחרין, אבל ספק מילה וזמן עצי הכהנים וחגיגה והקהל וט' באב מאחרין ולא מקדימין. וספק מילה היינו נולד בין השמשות. ותנן נמי [שבת קל"ז ע"א] קטן נמול לשמונה לתשעה לעשרה לי"א ולי"ב לא פחות ולא יתר וכו'. וטעמא דמילתא מפני שמילה שלא בזמנה לא דחיא לא שבת ולא יום טוב כדפריש בגמרא בפרק ר' אליעזר אומר [קל"ג ע"א] אם לא הביא כלי וכו'.
